מה הוביל את מרטין סקורסזה שנייה אחרי ההצלחה הביקורתית והקופתית האדירות של "החבר'ה הטובים" ליצור רימייק לבי-מובי לא משמעותי במיוחד מ-1962? אנחנו לא בטוחים שנצליח לענות על השאלה הזו במלואה, אבל תהיו בטוחים שבפרק שלפניכם צללנו למה שהוא כנראה היצירה בעלת האופי המוחצן והטראשית ביותר של הבמאי האגדי (וסליחה מראש מ"כנופיית ברטה" מ-1972). "פסגת הפחד" הוא אחת מהיצירות האישיות ביותר של סקורסזה, כזו שבמידה רבה מעניקה הצצה מסויטת שהיא גם טור דה פורס של סגנון קולנועי למעמקי נפשו המסוכסכת. היא גם כוללת כמה מהסצנות הזכורות והידועות לשמצה של הניינטיז, וכמובן גם כוללת ג'ולייט לואיס אחת במה שהוא כנראה תפקידה הגדול ביותר באותה תקופה. הצטרפו אלינו למסע הווירטואוזי שכולל תנועות מצלמה מפוארות, מלאות פרנויה ובלתי אפשריות לכאורה, לעריכה שאינה מפסיקה לחתוך בבשר החי ולתקוף את הצופים ובעיקר למקס קיידי במה שהוא כנראה התפקיד הכי מופרע של דה נירו מעודו והתחרות כידוע קשה. וגם - למה שני כל כך אובססיבי לסרט? האם גילי תתחיל לאהוב את סקורסזה יותר מבעבר? ואם לא, האם היא תזמין עבורו מתנקשים בגלל שהכריח אותה לצפות בו שוב? כל התשובות ועוד בפרק שלפניכם, שכולל הפתעה נחמדה או מאיימת מאוד בסופו - תלוי בנקודת המבט. עריכת סאונד: אמיר גלמן